אני לא מחסיר ממנו דבר

פעמים רבות מדי שמעתי מפי הורים את הניגון הבא:

"אבל למה הוא/היא מתנהג/ת ככה, הרי אני לא מחסיר ממנו דבר?".

ואולי זו בדיוק הנקודה? שלא החסרתם מילדכם דבר ? שהוא למד להסתמך עליכם בכל דבר ועניין במקום לגדול ולקחת אחריות? אולי הוא למד שהכל מגיע לו , כי זה המסר שהעברתם בהתנהגותכם.

כמה הורים מתלוננים שהילדים לא עוזרים להם בבית, אבל כשהילדים כבר מנסים לעזור הם מעירים להם, מתקנים אותם ולבסוף אפילו מרחיקים אותם כדי לעשות את הדברים בעצמם יותר מהר ויותר טוב? - רבים מדי.

כמה הורים יושבים יומיום עם הילדים על שעורי הבית כי אחרת זה פשוט לא יקרה? כמה הורים לא דורשים מהילדים שלהם כל עזרה בבית ובמקביל עובדים קשה סביב השעון רק על מנת "לא להחסיר מהם דבר?" – רבים מדי.

איזה מסר אנחנו מעבירים לילדים כשאנחנו עושים דברים איתם או במקומם לאורך שנים? שהחיים קשים מדי? שהם לא יכולים להסתדר בלעדינו? שתפקידנו, ההורים, לשרת אותם ולדאוג לכל מחסורם?

יתכן מאד כי ילדים שעושים בשבילם או במקומם, לא רק שלא ילמדו לעשות דברים בעצמם, אלא יגדלו להיות עצלים, חסרי אונים מפונקים ובטוחים שהכל מגיע להם.

הנפש מתפתחת דווקא מתוך החסרה. הצורך, האתגר ואפילו המצוקה, הם המובילים את הילד להתאמץ, להתנסות, לעבוד קשה, לחפש ולמצוא תשובות . התמודדות מוצלחת מביאה איתה תחושות של סיפוק ומסוגלות ותורמת לעצמאותו ובטחונו העצמי של הילד.

בנוסף, טבעו של האדם לאהוב ולהיקשר לאותם הדברים שהוא משקיע בהם. אהבתנו לילדינו הולכת וגדלה ככל שאנחנו מעניקים להם ומשקיעים בהם. באותו אופן ילדינו יאהבו אותנו אף יותר כאשר יתחילו לתת מעצמם, לעזור ולהיות שותפים בבית.

אומרים שמנהל טוב צריך לעשות אך ורק מה שהעובדים שלו לא מסוגלים לעשות. באותו אופן מומלץ להתנהל על הילדים.

התנהגו גם בבית כמו מנהלים - מעבר לעידוד חום ואהבה, הציבו לילדיכם משימות ביחס עולה לגילם ודרשו מהם עשייה. למדו אותם להתמודד עם משימות חדשות והפסיקו לעשות עבורם דברים שהם כבר יכולים לעשות בעצמם.