איך לחיות בשלום עם עצמך?

היא יושבת מולי ומשתפת:

- אני שוטפת כלים או תולה כביסה ומרגישה מועקה גדולה, כאילו מישהו רודף אחרי.

- מי רודף אחריך?

- אני לא יודעת...

- תחשבי..

- אני באמת לא יודעת... אולי אני? אני רודפת אחרי עצמי ?

אני מרגישה שאני תקועה במקום, עוד חודש ככה אני משתגעת.

- למה משתגעת? מה הבעיה?

- כי אני מפחדת להמשיך להיתקע ולא לעשות דברים

ואז להרגיש שפספסתי.

- ומי אמר שאם לא תעשי שינוי תוך חודש תתקעי?

- אני

- אה...

רובנו יודעים לפרגן, לעודד ולנחם אחרים, עד שזה נוגע אלינו..

דווקא עם עצמנו אנחנו הכי שיפוטיים והכי מחמירים.

אני שואלת אותה?

- ואם חברה היתה מספרת לך שהיא מרגישה מועקה גדולה

כאילו מישהו רודף אחריה, מה היית אומרת לה?

- הייתי אומרת לה – תירגעי, הכל בסדר, לאט לאט הכל יסתדר...

- אז למה את לא אומרת את זה לעצמך?

- (שתיקה, חיוך ומבוכה)

- תראי, אנשים באים והולכים, חברות באות והולכות אבל את ועצמך,

אתן תמיד תהיו ביחד 'אדם בתוך עצמו הוא גר'. איזה מן חברה את

רוצה להיות לעצמך? אחת ששופטת ומלחיצה או כזו שמעודדת ומרגיעה?

- עם החברות שלי אני בדיוק כזו. תמיד יש לי מילה טובה להגיד להן.

- בדיוק. אז למה שלא תהיי חברה טובה של עצמך?

- זה קשה...

- תראי- במלחמות אין מנצחים. אם יהיה לך טוב עם עצמך, יהיה לך

טוב עם אחרים, יהיה לך טוב בכלל כי השלום מתחיל מבפנים.

לא כדאי לנסות?

- בטח שכדאי.

- חשבי קודם איזה חברה את רוצה להיות לעצמך ואז התחילי ליישם:

כנגד כל מחשבה שיפוטית או ביקורתית הביאי את הקול של החברה הטובה,

זו שתמיד יש לה מילה טובה להגיד, זו שיודעת להקשיב, לקבל ולהכיל,

זאת שאוהבת אותך בדיוק כמו שאת.

- מעולה. כמה שאת צודקת, למה שלא אהיה החברה הכי טובה של עצמי,

הרי להיות חברה טובה אני יודעת. יאללה, ממחר אני על זה..

- מעולה, בפגישה הבאה תספרי לי כמה טוב זה היה!