למה אני לא אוהבת אבחנות

לאחר שיחת הכרות קצרה היא פורשת לפני את הבעיה - 'אני חרדתית ובעלי דיכאוני'.

אוקי..., אני אומרת, עוד מעט נדבר על זה...ספרי לי עוד קצת על עצמך.

ואז 'החרדתית' מתארת לי חיים שלמים הכוללים משפחה לתפארת, תארים אקדמאיים, משרת מרצה באחת האוניברסיטאות ותפקיד בכיר חשוב ביותר במגזר הציבורי.


-איפה את חרדתית, אני שואלת. בעבודה את חרדתית? - לא, היא עונה. שם אני יודעת בדיוק מה אני עושה.

- בהוראה את חרדתית? - לא היא עונה. להפך יש לי בטחון גבוה במקצועיות שלי.

המשך הבירור מצמצם את האבחנה 'אני חרדתית' בדאגה לילדים ובחששות מן המצב הביטחוני'.


לעיתים קרובות מדי בקליניקה אני מופתעת מהקלות בה אנשים רבים נוספים מנכסים לעצמם תארים והגדרות...


אבחנה


'אפשר להחליף 'חרדתית' ב- 'אני סובלת לפעמים מחרדות' או 'אני דואגת לילדים ומוטרדת מן המצב הבטחוני' אני שואלת. - כן , היא עונה.


באותו אופן מתברר בהמשך כי הבעל ה'דיכאוני' נמצא רוב היום בעבודה, אף הוא בתפקיד בכיר

מאד ורק ביום שבת בצהריים, כאשר הוא נח מן העבודה, מתגנבת לליבו ריקנות מסוימת.


חשוב להבין שלמילים יש כוח ומשמעות. 'אני חרדתית' מעביר את הבעיה מרמת ההתנהגות

לרמת הזהות: אני = חרדה. בכל פעם שאדם מגדיר את עצמו כ'חרדתי' הוא נתפס על ידי עצמו

ככזה ובכך מנציח את הבעיה.

בעוד שהתנהגות ניתן לשנות, הרי שזהות נוטה מטבעה להיות יציבה וקבועה כי היא זו

שמגדירה אותנו. זו הסיבה אשר בגללה מקפידים במדינות מתקדמות לומר 'אדם עם נכות'

במקום 'נכה'. כדי להבהיר שגם אם לאדם יש קושי או בעיה מסוימת, הדברים האלה אינם מגדירים

אותו.


זו הסיבה שאני לא אוהבת אבחנות באופן כללי.

אם כן מה המטרה של האבחנה? מתי היא כן משרתת אותנו?


לעיתים יש בכוחה לספק הסבר להתנהגות לא ברורה, ועל ידי כך להסביר ולהרגיע.

למשל, אם במשך שנים חוויתי קושי בהתארגנות, קושי לסיים דברים וקושי להתרכז,

יתכן שאבחנה של 'קשיי קשב וריכוז 'תעזור לי להבין את עצמי טוב יותר ותכוון אותי למצוא

את הפתרונות המתאימים.אם אני סובלת מעייפות וכאבים בכל הגוף ובבדיקות לא נמצא

דבר, יתכן שהאבחנה 'פיברומיאלגיה' תעזור לי להבין מדוע אני סובלת ולקבל את עצמי ביתר

קלות וללא שיפוטיות.


כאשר האבחנה עושה סדר בראש וגואלת את האדם משיפוטיות או תסכול, דיינו. אבל לעיתים

קרובות היא פשוט מגבילה ומצמצמת.


אבחנה לא מדויקת או מוטעית ( ונתקלתי בזה המון) עלולה לאיים, להלחיץ, לקבע

ולשמר מצבים והתנהגויות לא רצויות.'כאשר משייכים לאדם אבחנה מסוימת הוא כבר

מתחיל להרגיש ולהתנהג בהתאם לה. חשוב להבין כי מעבר לאבחנה יש גורמי אישיות,

רמת תפקוד ועוד הרבה מאד פרמטרים שמשפיעים על ההתנהגות.


המציאות מראה כי שני אנשים עם אבחנה זהה לחלוטין , קלינית או רגשית,

יכולים לתפקד ברמות שונות לחלוטין.


האבחנה תפקידה לספק כלים ופתרונות, לא לשים עלינו כבלים ושרשראות.


אני לא אוהבת אבחנות...

הנה אמרתי את זה.

בא לך לקבל תכנים מעניינים נוספים מעולם האימון והטיפול ?


מלא/י כתובת מייל וקבל/י ישירות לתיבת הדואר שלך

  כל פוסט חדש שיפורסם ! 

    דפנה ממן

גלעד 13, אשקלון

    7842359

טל' 054-9908048

מייל - dona64@gmail.com

  • Black Instagram Icon
אינסטגרם
  • Facebook - Grey Circle
להצטרפות לקבוצה  טיפול בגובה העיניים
  • Facebook Social Icon

טיפול ואימון

כל הזכויות שמורות לדפנה ממן
נבנה ועוצב על ידי המאוורר

שם *

אימייל *

טלפון *

הודעה *