איך להימנע מהימנעות ?
עודכן: 25 ביולי
מיכל, בחורה בת 19, התיישבה על הכורסא האדומה ובחיוך נעים אמרה: 'אני סובלת מדכאון, אני מבלה במיטה ימים שלמים ואין לי כוח וחשק לעשות כלום'.
במהלך השיחה הוסיפה כי סיימה 12 שנות לימוד עם בגרות מצוינת. עבדה בעבודות מזדמנות, כאשר ה'דכאון', כך היא אומרת, התחיל כאשר התפטרה מאחת מן העבודות לפני כחודשיים.
כל אדם יכול למצוא בחייו סיבות לעצב או דכדוך. יחד עם זאת חשוב להבין כי היעדר עשייה ושהייה ממושכת במיטה אינם תוצאה של דכאון, אלא הסיבה לו. אנשים נועדו לפעילות ועשייה.
עשייה היא תרופת הנגד היחידה היעילה ביותר כנגד דכאון, חרדה, דאגה, מתח ורגשות שליליים רבים נוספים. קשה להיות מדוכא ופעיל לאורך זמן....העשייה כשלעצמה, תהיה מה שתהיה, היא הדרך היחידה לצאת ממלכוד הדכאון ומעמדת הקורבן - לחיים של תפקוד.
עשייה היא גם הדרך להימנע מפוסט טראומה לאחר הטראומה. ידועה ההנחיה למי שעשה תאונה לחזור לנהוג או למי שנפל מסוס לחזור לרכב. הצורך לחזור לפעילות לאחר תאונה נובע בעיקר מהרצון לייצר חוויה מתקנת. אם הייתי מעורבת בתאונה ולא חזרתי לנהוג, זיכרון התאונה ישאר חרוט במוחי במקום זיכרונות רבים של נהיגה חלקה שאוכל לייצר אם אשוב לנהוג.
בטיפול במיכל נדבר על הקשיים ונמצא את הדרך להכניס שמחה ואנרגיה לחייה, אבל במקביל עליה לסגל לעצמה סדר יום ותכנית שתחייב אותה לקום בבוקר מן המיטה.
היא יכולה לעבוד, להתנדב, ללמוד, לרקוד, לצייר, לנקות את הבית, לעשות ספורט ובלבד שתהיה לה תכנית לכל בוקר, שכן יום מבוזבז במיטה ללא תכנית הוא עוד יום של 'דכאון'.
מיכל החלה לעשות ספורט, להתנדב ואף נרשמה ללימודים באוניברסיטה. לפעמים היא עצובה, מתקשה לווסת את רגשותיה, בדיוק כמו כולנו, אבל ה'דכאון' עליו דיווחה בקלות ראש מסוימת, כבר איננו מגדיר אותה.
תגובות