ציור ככלי טיפולי

מכירים ילדים שעונים לשאלות בתשובות קצרות ולקוניות - 'כן' 'לא' 'בסדר' ו'סבבה'?

איך נוכל לדובב אותם לדבר, לשתף? איך נעודד אותם לספר על עצמם, על המשפחה שלהם?

אחת מהדרכים היעילות והמרתקות היא לבקש מהם לצייר: לצייר ילד, ילדה, בית, משפחה או כל דבר אחר שיעזור לנו להגיע לעולמו של הילד/ה.

הציור, ככלי השלכתי, מהווה בסיס נפלא לשיחה: איך קוראים לילד שציירת? בן כמה הוא? מה הוא אוהב לעשות?

ברוב המקרים הילד ידבר על עצמו באמצעות הציור, אלא שהפעם יהיה לו קל יותר לשתף שכן זה לא הוא - זה הילד שבציור.

ציור ככלי השלכתי מעולה לאבחון וטיפול

ביקשתי מיואב לצייר את המשפחה שלו. גם מי שאיננו מומחה בפענוח ציורי ילדים, יכול ללמוד המון מציור 'המשפחה שלי': מי מופיע בציור, מי עומד ליד מי, מי גדול, מי קטן, מה המרחק בין הדמויות השונות, האם הדמויות אוחזות ידיים, מי מחייך,מי לא ועוד ועוד.

הבחנתי כי בציור של יואב מופיעים שלושה מבוגרים ושני ילדים. שאלתי את יואב, מיהו המבוגר שאוחז את ידו. זה 'סבא' ענה יואב.

סבו האהוב של יואב נפטר לפני שנתיים. העובדה שיואב מצייר אותו כחלק מן המשפחה.

מלמדת עד כמה הוא קשור לסבא שלו.

ציור המשפחה עזר ליואב להיפתח כלפי, לדבר איתי על סבא ולספר לי עד כמה הוא חסר לו.