מיכל, בחורה בת 19, התיישבה על הכורסא האדומה ובחיוך נעים אמרה: 'אני סובלת מדכאון, אני מבלה במיטה ימים שלמים ואין לי כוח וחשק לעשות כלום'.
במהלך השיחה הוסיפה כי סיימה 12 שנות לימוד עם בגרות מצויינת. עבדה בעבודות מזדמנות, כאשר ה'דכאון', כך היא אומרת, התחיל כאשר התפטרה מאחת מן העבודות לפני כחודשיים.
כל אדם יכול למצוא בחייו סיבות לעצב או דכדוך. יחד עם זאת חשוב להבין כי היעדר עשייה ושהייה ממושכת במיטה אינם תוצאה של דכאון, אלא הסיבה לו. אנשים נועדו לפעילות ועשייה.
עשייה היא תרופת הנגד היחידה היעילה ביותר כנגד דכאון, חרדה, דאגה, מתח ורגשות שליליים רבים נוספים. אי אפשר להיות מדוכא ופעיל לאורך זמן....העשייה כשלעצמה, תהיה מה שתהיה, היא הדרך היחידה לצאת ממילכוד הדכאון ומעמדת הקורבן - לחיים של תפקוד.
בטיפול נדבר על הקשיים ונמצא את הדרך להכניס שמחה ואנרגיה לחייה, אבל במקביל על מיכל לסגל לעצמה סדר יום ותכנית שתחייב אותה לקום בבוקר מן המיטה.
היא יכולה לעבוד, להתנדב, ללמוד, לרקוד, לצייר, לנקות את הבית, לעשות ספורט ובלבד שתהיה לה תכנית לכל בוקר, שכן יום מבוזבז במיטה ללא תכנית הוא עוד יום של 'דכאון'.
מיכל החלה לעשות ספורט, להתנדב ואף נרשמה ללימודים באוניברסיטה. לפעמים היא עצובה, מתקשה לווסת את רגשותיה, בדיוק כמו כולנו, אבל ה'דכאון' עליו דיווחה בקלות ראש מסוימת, כבר איננו מגדיר אותה.