טראומה והחלמה
אין אדם שלא חווה או יחווה טראומות במהלך חייו. טראומות הן ההסבר העיקרי לקשיים תפקודיים והצפה רגשית בהווה. הטראומה סוחפת ושואבת כמערבולת כלואה בגוף. היא עלולה לשבש את חיינו ואף לנהל אותם במשך שנים ועשרות שנים לאחר שהאירוע שגרם לה חלף מזמן.
כאבים, מחלות וחרדות הן רק חלק קטן מן התופעות של הטראומה. כתוצאה מאירועים טראומטיים אנו עלולים להימנע ממגוון רחב של פעולות ומצבים, לצמצם את פעילותנו בתחומים רבים ולהישאר תקועים בעבר.
אנשים מגיבים לאירועים בחייהם בדרכים שונות. אדם אחד יצליח להתגבר על האירוע בקלות יחסית ואילו אדם אחר עלול להיפגע ממנו אנושות.
מידתה ההשפעה של הטראומה על חיינו תלויה בגורמים רבים:
משך האירוע וחומרתו ; עיתוי האירוע (ככל שהאדם צעיר יותר או נמצא בתקופה פגיעה יותר בחייו, כך דלים יותר משאבי ההתמודדות שלו ); היקף התמיכה החברתית בעת האירוע ולאחריו ; גישות תרבותיות מודעות ובלתי מודעות לאירוע ועוד.
אז מהי בעצם טראומה?
טראומה היא אירוע מפחיד ובלתי צפוי שהתרחש מהר מדי, חזק מדי או מוקדם מדי ומערכת העצבים שלנו לא הצליחה להטמיע את תוצאותיו. כתוצאה מכך תישאר הטראומה 'תקועה' בגוף בדמות אנרגיה אצורה.
מדובר בעוררות יתר שמשדרת לגוף שיש סכנה כל הזמן למרות שהאיום כבר הוסר מזמן. האירוע הטראומטי ימשיך לעורר בנו רגשות של אימה, חוסר אונים ואובדן שליטה ויערער את האיזון הפיזי והנפשי שלנו.
טראומה המתייחסת לאירוע בודד ידועה כ'טראומת הלם'. טראומה מסוג אחר היא 'טראומה התפתחותית', הנוצרת ממצב מתמשך של חסך במילוי צרכים, בין אם מדובר ביחסי הורה - ילד ובין אם מדובר באדם מבוגר הנקלע לסיטואציה מתמשכת של דחק כגון אסון טבע, מלחמה, שבי וכיוצ"ב.
אירועים טראומטיים מאתגרים את היכולת שלנו להתמודד עם דרישות החיים ולהגיב ביעילות. אנו עלולים להיתקע בדפוס פעולה הישרדותי ללא יכולת לשקם את האיזון הטבעי של מוחנו וגופנו.
הגדרה נרחבת של טראומה תהיה אם כך – כל החוויות בחייו של האדם שנותרו תקועות וחסרות פתרון והן גורמות להפרעות ברמה פיזיולוגית, רגשית, מחשבתית והתנהגותית.
פוסט טראומה (PTSD) היא הפרעת חרדה הנובעת מאירועים טראומטיים בלתי פתורים הבאה לידי ביטוי בהבזקי זיכרון חודרניים, דריכות יתר, הגנתיות והימנעות.
בעשורים האחרונים עם ההתפתחות בחקר הביולוגיה, הרפואה ומדעי המוח, התחדדה ההבנה כי בעת הטראומה מפסיקים חלקי המוח השונים 'לדבר זה עם זה' וזוהי הסיבה העיקרית לפגיעה החמורה בתפקוד הכללי.'המוח החושב' נסוג לאחור ו'נותן' למוחות האחרים לעבוד כך ש'המוח הרגשי' מתופעל יתר על המידה ומעורר תגובות הגנה בלתי נחוצות ואילו 'המוח הקדום', האחראי על כל התפקודים הגופניים החיוניים, נמצא במצב של עוררות תמידית ונע בין עוררות יתר לנסיגה או שיתוק.
גילויים אלה הביאו לפיתוח כלים לריפוי יעיל ומהיר של חוויות טראומטיות באמצעות החיבור בין הגוף לנפש. הטכניקות והכלים הטיפוליים החדשים מחזירים את השליטה ל 'מוח החושב' באמצעות הפניית תשומת הלב ל'מוח הרגשי' (כוח הדמיון) ול'מוח הקדום' (תחושות הגוף).
המשותף לכל השיטות האלה, בניגוד לשיטות של הפסיכולוגיה הקלאסית, הוא:
-
התמקדות בהווה.
-
הפניית תשומת הלב לתחושות ולרגשות כאשר ה'נרטיב' הסיפורי פחות מעניין.
-
ההבנה שלא צריך להביא למטופל שום דבר חדש אלא לשחרר את מה שמפריע ותוקע ולהעצים את המשאבים והחוזקות.
בשיטות כגון NLP ודמיון מודרך מגוון רחב מאד של טכניקות וכלים המסייעים לאדם להתמלא במשאבים ולתקן חוויות עבר באמצעות חיבור לדמיון ולתת המודע.
בשיטות כגון החוויה הסומטית – SE , EMDR (וטכניקות נוספות של 'גופנפש') -
ניתן לזהות רגשות, תחושות ומחשבות קשות ומטרידות ולטפל בהן בזמן קצר יחסית וללא מאמץ. התרגילים מבוססים על חוויות תחושתיות וגופניות המאפשרות חזרה לאיזון ותפקוד מוצלח.
כל אדם יכול ללמוד את השיטות האלה מן המטפל ולתרגל אותן באופן עצמאי. התרגול יסייע לנו להרגיש טוב יותר ולפתח חוסן נפשי, אשר יעזור לנו להתמודד עם חוויות קשות גם בהמשך חיינו.
החיים מציעים לנו כל כך הרבה בשעה שהעבר הוא רק עבר. בואו נהייה פחות 'עבריינים' , נישא פנינו אל מתנת ההווה ונפתח אל אפשרויות העתיד.