ליאור בן התשע הגיע לטיפול על רקע קשיים רגשיים - דימוי עצמי נמוך, רגשנות, פחדים וחרדות.
על השולחן מונח קנקן עם מים. ליאור מבקש מאמו למזוג לו מים. אני מציעה שימזוג לעצמו:
- 'לא, הוא אומר, אמא תמזוג לי'. אני מציעה שוב שימזוג לעצמו
– 'לא, זה ישפך', הוא אומר. 'שישפך', אני אומרת, 'זה רק מים'. ליאור מהסס מאד. אוחז בבקבוק כאילו מדובר בפצצה מתקתקת ובזהירות וחשש גדול מוזג מים לכוס.
למרות שהפעולה הזו עברה בהצלחה ואף טיפה לא זלגה החוצה מן הכוס, הוא ממשיך לבקש מאמו להמתיק לו את התה, להביא לו עוגיה, להסביר לי דברים שהוא לא מצליח לבטא, לעזור לו עם הרוכסן של הסווצ'ר - בקיצור, לעשות בשבילו כמעט הכל והיא כמו אם טובה ומסורה - עושה.
במהלך השיחה אני מבינה שבבוקר היא עוזרת לו להתלבש, עוזרת לו לגרוב גרביים, שורכת עבורו את שרוכי הנעליים וכו'.
אנחנו מנסים לברר ביחד כיצד יפתח ליאור ביטחון עצמי, עצמאות, אמונה בעצמו וביכולות שלו, כיצד יתגבר על הפחדים והחרדות שלו אם אמא, שמתוך כוונות טובות, מונעת ממנו את רוב ההתמודדויות?
הורים רבים רגילים לעשות המון פעולות טכניות עבור ילדיהם. לעיתים זה על מנת 'לתקתק' את הדברים ולחסוך זמן, לעיתים על מנת להעניק או לפנק ולפעמים פשוט באוטומט מבלי להבחין שהילד גדל ויחד עם הגדילה הולכת ומשתפרת המוטוריקה והיכולת לדאוג לעצמו ולהיות עצמאי.
ככלל אצבע אני מציעה להורים לא לעשות עבור הילד שום דבר שהוא יכול לעשות בעצמו. כך נחנך אותו להתמודדות, עצמאות ומסוגלות ונפתח את בטחונו העצמי.
ליאור ואמו נתבקשו להכין רשימה של כל הדברים שהוא יכול לעשות לבדו ומתוך הרשימה להתחיל לעשות לפחות שלושה דברים לבד.
אני לא יודעת למי יהיה קשה יותר לעמוד במשימה, לאם או לילד. אני סקרנית לשמוע מה יספרו לי בפגישה הבאה, כאשר ליאור ימזוג מים ותה לבדו, יוסיף את הסוכר לבדו, יערבב לבדו ויסביר לי כמו גדול איך זה מרגיש לעשות דברים ללא עזרתה של אמא.