איך להתמודד עם פחדים וחרדות?

אנשים רבים מאפשרים לפחד לנהל אותם:

ירון לא יצא לדייט כבר שבע שנים. עירית לא עובדת כבר שנתיים.

שניהם הגיעו לטיפול על רקע 'חרדה חברתית': הם לא מרגישים בנוח בגופם,

בטוחים שכולם מסתכלים עליהם, עסוקים מאד במה יגידו עליהם,

ממש כאילו כל העיניים עליהם כל הזמן והם לא מספיק טובים או לא מסוגלים

'לספק את הסחורה'.

העיסוק בייחוס החברתי והחשש מ'מה יגידו' הוא הפחד הנפוץ ביותר בעולם.

אנשים רבים בטוחים שכל העיניים נשואות אליהם ובוחנות כל טעות וחיסרון

שלהם, כאשר בעצם רוב האנשים הם בדיוק כמוהם, מרוכזים בעצמם וברושם

שהם עושים.

כך למשל לעיתים קרובות בדייט - שני הצדדים עסוקים בעיקר ברושם שהם

מקרינים על האחר ובכלל לא מתפנים לחשוב איזה רושם עושה עליהם

מי שיושב מולם.

כוחה של העשייה

אי אפשר לפתור בעיות רק במחשבות: מחשבות מובילות לעוד מחשבות שמובילות

לעוד מחשבות, באותו הכיוון בדרך כלל ובסוף אפשר להשתגע.

לכן, במצבים של תקיעות וחרדה חשוב לשלב BEING (הוויה/ דפוסי חשיבה)

עם DOING (עשייה)

חשוב להבין כי באופן תיאורטי הדברים נראים הרבה יותר מפחידים ממה שהם באמת. 

כאשר מתחילים לצעוד בשביל, הדרך מתחילה להתבהר ואיפשהו

'תמיד מראים לנו את הצעד הבא', לפחות כך אני מאמינה.

לכן הדרך הטובה ביותר להתמודד עם חרדה חברתית ועם חרדה בכלל היא עשייה.

עשייה מדודה, בצעדים קטנים, מאתגרים אך לא מפחידים מדי, עד להשגת המטרה.

ירון מספר שהוא מחפש זוגיות וככל שהזמן עובר וזה לא קורה הביטחון שלו הולך ויורד. אני מנסה להבין עם ירון מה הכוונה ב -'זה לא קורה'. איך בדיוק הוא 'מחפש' זוגיות.

- אם היית מחפש עבודה כמו שאתה מחפש זוגיות, היית עובד היום? - לא, הוא אומר, הייתי מובטל.

( I  rest my case)

אני יודעת שזוגיות ועבודה זה אותו דבר, אבל  לפעמים כל העניין זה 'להתניע',

להיכנס למגרש, לשחק את המשחק.

כמו שבחיפוש עבודה ידע ירון לפעול באופן אקטיבי, לשלוח הרבה קורות חיים,

לא 'לשים את כל הביצים בסל אחד' - כ

אני מציעה לירון, לצורך ההתנסות, לחפש זוגיות  בדיוק כמו שחיפש ומצא עבודה.

לעשות פעולות אקטיביות, לשלוח הרבה  קורות חיים, לא לשים את כל הביצים בסל אחד... אני מציעה לו להתייחס לזה כמו אל הרפתקה - 'עזוב רגע זוגיות', אני אומרת,

'צא לדייטים בשביל ההתנסות, בשביל החוויה, גם אם לא יצא מזה כלום.

חושש מדחייה? צא לדייטים עם בחורות שלא מוצאות חן בעיניך, העיקר - צא!

אנחנו כן עוסקים במחשבות וברגשות,  אני בהחלט מנסה לערער דפוסי חשיבה

מעוותים ואמונות מגבילות, אבל ללא חתירה לעשייה  זה ישאר בתחום

התיאוריה, מה שמכנים ' פול גז בניוטרל'.

בטיפול בירון היתה משימה ברורה - לצאת לדייטים. בטיפול בעירית - לצאת לעבודה.

ההגעה לטיפול, המחויבות להצלחתו, הרצון לבצע את המשימות משבוע לשבוע

מניבים תוצאות. לפעמים זה אפילו קורה מהר יותר ממה שחשבנו. כמו פקק שהשתחרר.

אני מבחינה בשינוי כבר מהדלת. החיוך, ההליכה הקלילה יותר, הישיבה הנינוחה.

כמו פרח שנפתח. ואכן לא חלפו שבועות ספורים  וירון  התחיל לצאת לדייטים. 

נכון זו עדיין לא הזוגיות שחלם עליה, אבל הוא כבר יכול לדמיין

אותה ומאמין שהיא בדרך.

עירית מצאה עבודה. אולי זו לא עבודת חייה, אבל משהו מתחיל להשתנות.

אז מה לעשות? לעשות!