לאחרונה פונים אלי הורים רבים בבקשה שאקבל לטיפול ילדים צעירים בגילאי 8-9. לדבריהם הילד צריך עזרה כי 'אין לו מוטיבציה ללמידה' או ש 'הוא לא יודע להסתדר בחברה' וכיוצ"ב.
טיפול כזה מתחיל ומסתיים לעיתים קרובות בהדרכה הורית. חשוב להבין שבגיל הזה הילד מאד מחובר להוריו ומושפע מהם. קשיי ההתנהגות שהוא מבטא הנם לעיתים קרובות פונקציה של התנהגות ההורה.
יתכן שההורה לוקח אחריות מלאה על הלימודים שלו (יושב להכין איתו שיעורי בית על בסיס קבוע) וכתוצאה מכך הילד 'מרשה' לעצמו להתנער מאחריות, מה שגורם להורה להתלונן שהילד מתנהג כאילו הוא 'לומד בשבילו'...
יתכן שה'לא' של ההורה הופך ל'כן' לאחר הרבה מאד 'חפירות' של הילד ואז לא מפתיע שהילד מתקשה לקבל 'לא'
העבודה החינוכית העיקרית והיסודית תמיד תישאר בידי ההורה. בכל הפניה של ילדים לטיפול כדאי לזכור כי פרחים ניזונים מן השורש ואיכות הקרקע.
לכן אני תמיד נוהגת לומר שלטפל רק בילד זה כמו ללטף פרח...