סיפורים מהקליניקה...
היא מדברת לאט ובשקט. קשה לה עם אנשים, קשה לה להתחיל דברים חדשים, היא לא מאמינה בעצמה, לא מרגישה נוח בגופה.
ישבה בביתה חודשים ארוכים ללא חברה וללא עבודה והיום היא רוצה להתקדם, להתחיל לצעוד קדימה.
דיברנו לא מעט, על ההורים, על המעברים הרבים בחייה, קשיי הקליטה בארץ... הרגשתי שהגיע הזמן לעשות משהו אחר, משהו שיעקוף את המודע ויגיע לרבדים של תת המודע על מנת לייצר שינוי ברמה עמוקה יותר.
כאשר אנחנו נמצאים בפעילות יצירתית קל יותר להפעיל את תת המודע ולאפשר לתכנים לא מודעים לצוף על פני השטח. לא צריך כשרון בציור או כתיבה, זה ממש לא העניין. הרעיון הוא שבתהליך של הציור והכתיבה נוצרת מעורבות גדולה. האדם מלביש את הרצון שלו במילים ודימויים והם נצרבים בתת המודע ומקרבים אותו אל עבר ההגשמה. .
אז ביקשתי ממנה לצייר את הקשיים שלה באופן מטאפורי, כמו גינה. ציור אחד שמראה איך זה נראה היום וציור נוסף איך היא רוצה שזה יראה מחר. ציירה בתשומת לב מרובה והסבירה, באופן מטאפורי.
בציור הראשון יש בלאגן, יש קוצים ועשבים שוטים שלוקחים את כל המים וחונקים את השתילים הרכים, אמרה.
בציור השני, יש עץ חזק ויפה ופרחים בשלל צבעים.
אני מאמינה שהטיפול האמיתי מתבצע בין המפגשים ולכן אני נוהגת לתת משימות לבית. ביקשתי ממנה לכתוב סיפור מאטפורי על הציורים.
לפגישה הבאה הגיעה שמחה יותר והראתה לה את הסיפור שכתבה :
' שמעתי את רשרושי העלים דרך החלון. הצליל היה כל כך מרגיע שיצאתי לגינה מהדלת האחורית. כשפתחתי את הדלת נכנסה רוח נעימה, נשמתי נשימה עמוקה ויצאתי לגינה.
האדמה היתה לחה מהגשם, הריח הטוב שלה נתן לי להרגיש את הטבע. לקחתי את האדמה ביד ונזכרתי בימים שהתחלתי בגינון כשעצמתי את עיניי.
קודם כל נתתי לעצמי לדמיין ולשאול שאלות איזה גינה אני רוצה [...] מה אני רוצה שיגדל, לאיזה מטרה, מה היא משרתת ואיך היא תיראה [...] אי אפשר לגדל הכל בבת אחת כי בסוף זה יסתיים בבלאגן עצום שתכף יהיה בלתי נשלט.
בחרתי כלי מתאים לחפור אדמה, לסלק עשבים, פסולת וניקיתי את השטח. ביליתי הרבה זמן, הוצאתי מלא אנרגיה לשפר את הקרקע בשביל ליצור אדמה טובה, בריאה, עמידה ואיכותית. הוספתי קומפוסט, דשן, חומרים מזינים [...] הסתכלתי בזרעים הקטנים ברגשות מעורבבים של התרגשות, חשש ותקווה.
כאשר זרעתי זרעים מסוגים שונים, השארתי רווח ביניהם, לקחתי בחשבון לא לשתול קרוב לעץ מהסיבה שהוא יכול לגנוב את החומרים המזינים מהם.
השקתי מים יום אחר יום. השמש זורחת. יש ימים של גשמים ורוחות, לפעמים השמש מסתתרת מאחורי עננים, אבל הרוח מעיפה אותן והשמש חוזרת לזרוח.
פעם ביום הפעלתי מוזיקה קלאסית שיעודד תהליך גידול.
חיכיתי בסבלנות ימים ושבועות עד שזרעים נבטו מן האדמה. התרגשתי כמו ילדה קטנה. הסתובבתי בגינה, סילקתי את החרקים המזיקים ובדקתי שהכל בסדר. ככה הצמחים והעץ המשיכו לגדול ולגדול חודשים על חודשים.
פתחתי את עיניי והנה היום אני רואה את הגינה היפה שלי. עלים ירוקים, גבעולים בגדלים שונים, שורשים חזקים, גזע שמן ופרחים צבעוניים.
הכחול של אירוס, הצהוב של חרצית, הלבן של סייפן, האדום של חלבלוב, פרפרים וציפורים. כל צמח עומד בפני עצמו עם אופיו והמראה המיוחד שלו.
התקדמתי למרכז הגינה, הסתכלתי למעלה לעץ ופתאום חשבתי ככה - עם כל החששות והקשיים בדרך כמה טוב וחשוב היה האומץ הזה להתחיל גינון, כי ההשקעה שווה להצלחה'.
התרגשתי מגודל ההשקעה והכישרון .
אולי קשה לה עם אנשים, אולי יש לה דימוי עצמי נמוך, אבל היא חרוצה, רצינית ומסורה, בעלת כוחות של דמיון ויצירה ובהחלט מבינה את החיים.
מבינה ויודעת שאם זורעים את הזרעים הנכונים בזמן הנכון ומספקים להם את כל המשאבים - אדמה פוריה, אוויר, מים וחום הזרעים ינבטו ויפרחו.
עכשיו, לאחר שעברה תהליך בו ציירה וכתבה את זרעי השינוי ביחד עם תקווה ואמונה , אין לי ספק שתת המודע ידע לכוון אותה בדרך הטובה והנכונה אל עבר הגשמת מטרותיה.